תל אביב אומרת לא להוצאות להורג בסקילה: האירוע בתל אביב: המחשבות שלי

סולידריות בין בני אדם לא צריכה לדעת גבולות של שפה, גיאוגרפיה, ופוליטיקה.
להיפך, הבחירה לראות את הצד האנושי ב"אויב"- להביט בחמלה במקום באדישות
מעצימה את האנושיות שבנו.

אלימות של משטר דכאני כלפי אזרחיו הוא לא דבר שצריך לקבל,
לא בישראל, לא באיראן, ולא בשום מקום אחר בעולם.

25 אנשים ממתינים כרגע להוצאה להורג בסקילה באיראן,
 המדורגת שניה אחרי סין בהוצאות להורג שבה.
מאז ראשית המהפכה האיסלמית הוצאו להורג בסקילה 150 אנשים.

אין דבר כזה "יותר מדי זכויות אדם" במזרח התיכון. במציאות שבה "כל דאלים גבר".
תחת איום הולך וגובר של פאשיזם, איראן היא תמונת המראה שלנו עצמינו.

במקום שבו קולות לוחמניים  מדברים  על "איום גרעיני" ו"פעולה צבאית"
להיות אמיץ פירושו לשבור את החומות ולשמוע את קולם של האנשים שנמנע מהם להישמע.
לדבר על יותר זכויות אדם, יותר אנושיות, שינוי שיכול לצמוח מבפנים- אבל לא יכול לקרות לבד,
מעצמו, בחדרים חשוכים שבהם מתבצעים עינויים , הוצאות להורג ופשעים נוספים כנגד האנושות.

ולא, כישראלים אין לנו הזכות לדבר כ"טובים יותר/ טובים פחות" אלא כבני אדם שמתמודדים
באופן יומיומי עם משטר דכאני (כלפי הפלסטינים) ומפלה (כלפי אוכלוסיות חלשות יותר),
ועם סכנת הפאשיזם והפונדמנטליזם הדתי