הוא הדמות הפוליטית הבכירה ביותר במנהיגות הפוליטית של איראן.
הוא אשר ממנה את ששת חברי המועצה המכוננת,
מפקדם של כלל הכוחות החמושים.
הוא אשר מאשר את מינויו של הנשיא הנבחר.
מכהן בתפקידו מאז שנת 2005.
היה מעורב באופן פעיל במהפכה האיסלמית של שנת 1979.
מכחיש את היותו אחד מאלה שלקחו חלק בתפיסתם של בני ערובה במהלך
המאורעות של אותה שנה.
בחירתו לנשיאות מהווה מעין תקדים מאחר ומאז שנת
1981 לא כיהן בנשיאות אדם שאינו מחזיק בתואר
כזה. בשנת 2005 הוא גבר על המועמד עלי אכבאר השמי רפסנג'אני.
הקו שהוא מוביל הוא קו ניצי- הן בהתנגדותו לרפורמה ממסדית בתוך איראן
והן בגישה אנטי מערבית בכל הנוגע למדיניות החוץ של איראן.
התמיכה שלה הוא זוכה נובעת מהסקטורים העממיים - והמסורתיים יותר,
בעיקר מחוץ לטהראן.
מיר חוסיין מוסאווי:
ראש הממשלה לשעבר של איראן בן ה-68 עשה מספר שנים מחוץ לפוליטיקה.
אך מתואר כמי שחזר לזירה על מנת "לתווך ולפקח".
הוא נולד בפרובינצית מזרח אזארביג'אן
ועבר לטהראן כדי ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטה.
הוא נישא לזהרה רהנבארד, לשעבר דוברת אוניברסיטת אל-זהרה
ויועצת לשעבר של נשיא איראן מוחמד חתאמי.
אחד מתומכיו ומקורביו בבחירות האחרונות הוא עלי אכבאר האשמי רפסנג'אני,
נשיא איראן לשעבר הנושא כרגע בשתי משרות בכירות:
המועצה המכוננת
(המשמשת כגוף מחוקק)
וראשות מועצת חכמי הדת
(שיכולה לשמש כתחליף לסמכותו של המנהחג העליון).
מאז שנות ה-80 נודע האיתוללה כדמות בכירה בפוליטיקה של איראן.
גישתו מתוארת כ"שמרנות פרגמטית". שורשיו נטועים בעולם הדת, אך יחד
עם זאת גישתו כלפי המערב גמישה יחסית.
בין השנים 1987-2005 כיהן בנשיאות
איראן, אך הודח בבחירות של שנת 2005 והוחלף על ידי מחמוד אחמדיניג'אד.
השפעתו על נשיאות איראן משמעותית מאחר והוא מחזיק בשתי משרות בכירות:
ראש המועצה המכוננת וראש מועצת חכמי הדת.
נוסף על כך, הוא איש עסקים אמיד.
הרפורמיסטים
תנועת הרפורמיסטים באיראן מונהגת בידי התאגדות של אירגונים פוליטיים ומפלגות
שתמכו בתוכניתו של חתאמי לאפשר באיראן יתר חופש ביטוי ודמוקרטיה.
בשנת 1997 נבחר חתאמי לנשיאות איראן נישא על גלים של רצון לליבראליזציה
ופתיחות כלפי המערב, מתוך רצון לצמצם את האבטלה ולהאיץ את ההפרטה.
אך שאיפות אלה נבלמו בידי גורמים שמרניים יותר במדינה.
בתחילה שקל להתמודד לנשיאות בבחירות של שנת 2009
אולם החליט לבסוף לפרוש מהמירוץ
ולהעניק את תמיכתו למועמד מיר חוסיין מוסאווי.
דמויות רפורמיסטיות אחרות בפוליטיקה של איראן הם מיר חוסיין מוסאווי,
מוחסן מירמאדי, האדי חמנאי, מוחסן אמינזאדה, ומוסטפה טאגזאדה.
מורה הדרך הרוחני של התנועה הרפורמיסטית היה האייתוללה מונטאזרי,
אשר נפטר בשנת 2009.
משמרות המהפכה והצבא
הכוחות המיליטריסטיים באיראן כוללים בתוכם את משמרות המהפכה
וכן את יתר הכוחות החמושים.
משמרות המהפכה נוסדו לאחר המהפכה האיסלמית של שנת 1979
ונועדו לשמש ככוחות נגדיים לצבא הרגיל.
מאז הפכו משמרות המהפכה לגוף בעל עוצמה פוליטית, כלכלית,
וצבאית המקורב הן למנהיג העליון חמנאי והן לנשיא איראן
בכוח מר אחמוד מחמדיניג'אד.
במשמרות המהפכה מאוגדים 125,000 חברים פעילים.
למשמרות המהפכה יש נוכחות משמעותית הן בחיים האזרחיים של תושבי איראן
והן בעולם הפיננסי מאחר ומיוחסת להם שליטה על שליש מהקרנות והסוביסדיות הממשלתיות של איראן.
המיליציות
המיליציות כוללות את הבאסיג', ה"משמר הלאומי" של המתנדבים באיראן.
הבאסיג' מונים כ-90,000 איש ומיוחסת להם היכולת להניע עד כמיליון בני אדם
עליהם מוטלת החובה להתערב ולאכוף את חוקי הדת ובהם קוד הלבוש המסורתי
וכן לדכא ולפזר התאספויות והתקהלויות אזרחיות הנוגדות את רוח השלטון.
אנשי הדת
אנשי הדת הם אלה השולטים למעשה בחברה האיראנית.
כמרים בלבד הם אלה שיכולים להיבחר לראשות מועצת המומחים.
הנשיא לשעבר חתאמי האשים את הכמרים בפוטנציאל רודנות.
הכמרים שולטים במועצה המכוננת, המבוססת על חוקת השאריעה האיסלמית. שמרנים נוקשים עשו שימוש בגוף זה על מנת לדכא ולעצור פוליטיקאים רפורמיסטיים.
אנשי הדת הם אלה השולטים למעשה בחברה האיראנית.
כמרים בלבד הם אלה שיכולים להיבחר לראשות מועצת המומחים.
הנשיא לשעבר חתאמי האשים את הכמרים בפוטנציאל רודנות.
הכמרים שולטים במועצה המכוננת, המבוססת על חוקת השאריעה האיסלמית.
שמרנים נוקשים עשו שימוש בגוף זה על מנת לדכא ולעצור פוליטיקאים רפורמיסטיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה