30 באפר׳ 2013

תל אביב, טהראן, אותה מהפכה

מדוע עלינו להתעניין במצבם של העובדים באיראן? הלוא "הם" האיראנים רוצים להשמיד אותנו. הם רוצים להשיג נשק גרעיני ולחסל אותנו כליל, לסיים את מה שהיטלר לא הספיק לעשות בשואה. אנחנו רואים אותם מעל מסכי הטלוויזיה, שורפים את דגלי ישראל וקוראים "מארג באר אישראיל"- מוות לישראל.
זהו הדימוי שאנחנו מקבלים מאמצעי התקשורת. זוהי תעמולת ההפחדה שאותה אנחנו קונים וממנה אנחנו ניזונים. אנחנו מקבלים תמונת עולם שלפיה מיליוני איש קמים בבוקר עם מחשבה אחת והולכים לישון עם אותה מחשבה- כיצד יהרגו עוד ועוד יהודים. באותו הזמן, בחלק אחר של אסיה, מליוני איראנים ניזונים מכלי התקשורת הממשלתיים דוגמת press tv , irib ומהם הינם לומדים שכל היהודים הם ציונים שאין דבר בליבם פרט לתאוות רצח והרג ומזימותיהם חובקות עולם, ולהם כוחות דמוניים ממש להזיק ולהרע.  
נפלה בחלקי הפריבילגיה להשתחרר קצת מכבליה של התודעה הכוזבת ולשמוע מעט מהקולות האחרים הבוקעים מאיראן, הכה רחוקה , המסתורית, האסורה. הייתי רוצה לקרוע את מסך הכזבים האופף את העמים ולומר ללא כחל ושרק: עלינו להתעניין וללמוד על חיי העובדים באיראן משום שהם אחינו, הם תמונת המראה שלנו, בבואה מהופכת של אומה החייה תחת שלטון דכאני ומנצל המשתמש בטכניקות של הפחדה מפני אויב חיצוני שטני בכדי לבסס את הרודנות שהוא מפעיל כנגד בני עמו. אנחנו איננו אויבים ולא נועדנו להיות אויבים, אלא בעלי ברית, משום שהבעיות שאנחנו מתמודדים איתן הן דומות עד כאב והשיטות בהן נוקטים כדי להכניע אותנו דומות אף הן, ושקרי הלאומיות בהם מפטמים אותנו מונעים מאיתנו לראות עד כמה ייטב לכולנו אם נניח את נשקינו ונתאחד בכדי ליצור עתיד משותף. אתם מוזמנים לעיין בדו"ח של קמפיין ה-1 במאי  ובדרישות שהציגו העובדים ב1 במאי 2011 (למרבה הצער הדרישות לא השתנו בהרבה מאז)  כדי לקבל מידע אובייקטיבי, שאיננו מוטה על פי צרכיהם של משיחי השקר של המלחמה. רמז מטרים: המילים "מוות לישראל" אינן מופיעות שם. מה שכן  נשמע הוא זעקותיהם של מיליוני אנשים המתמודדים עם מוות איטי ברעב, אשר הקושי של הסנקציות הכלכליות  שהטיל עליהן המערב אינן מאפשרות להן לגייס משאבים כדי להיאבק כנגד המשטר שדן אותם לחיי אומללות מרודה. הדרך לפרז את המזרח התיכון ולפרק את אימת הגרעין , אם תשאלו לדעתי, אינה עוברת דרך  תקיפות של חיל האוויר , מבצעים צבאיים או סנקציות שפוגעות באוכלוסייה אזרחית הפגועה ממילא. הדרך עוברת דרך סולידריות של עובדים שחוצה גבולות של לאום, דת ותרבות. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה